<h1>שו"ת הרשב"א ח"א סימן תצ"ה</h1>
<h2>דף קח.</h2>
ומה שנסתפק לך גם בחלב שנפל לקדרה ואין בתבשיל שבקדרה ששים ונאסר התבשיל ואחר כך נפל לתוכו התר ורבה עליו אם מותר אם לאו. תחלת כל דבר אצטרך להקדים הקדמה אחת, והיא שחתיכה שבלעה איסור ואין בה לבטל את האיסור אי אפשר לחזור להתירה לעולם, שהרי היא עצמה נאסרה בודאי מחמת מה שבלעה, ואף על פי שאתה מרבה עליה כל היום היא באיסורה עומדת דאי אפשר לעמוד על האיסור הבלוע אם יצא מתוכה אם לאו. ומעתה אם אותו התבשיל הוא מרק לבד שנמחה לתוכו שומן ורוטבו של בשר ונפל לתוכו חלב ונמוח ונאסר מחמת מיעוטו, אם נפל בשוגג לאחר מיכן לתוך אותו תבשיל התר ורבה בין הכל על החלב הכל מותר, שהרי לא נאסר תבשיל זה מחמת בלע אלא מחמת תערובת והרי רבה עכשו היתר על האיסור. ודין זה נוהג בין בלח כגון יין ביין ונפל לתוכו קיתון של מים בין ביבש ויבש כגון חטים של תרומה שנתערבו בפחות [מק'] של חטים חולין ואחר כך נתרבו עליו חולין, אי נמי בשבטל חשיבות האיסור כשנתפצעו האגוזים ונתפרדו הרמונים. אבל אם אותו תבשיל הוא דבר שנאסר מחמת בלע כגון תבשיל שיש בו חתיכות בשר או ירקות וכיוצא בהן שנאסרו מחמת בלע, אי אפשר להתיר אותן חתיכות ואותן ירקות שלא נודע שנסחט מהם איסור הבלוע [וזה] דין פשוט וענין מבואר. וזה כמה אנשים אמרו לי בשם הכותב שתמה עלי במה שאמרתי שחתיכה עצמה אסורה אחר שאני דן שאינה נעשית נבלה ואינה נאסרת אלא מחמת מיעוטה שאין בה כדי לבטל עכשו שנתוסף ההיתר הרי יש בו לבטל. אמרתי אם כן מצינו הגעלה באוכלין. ואמרו לי משמו אין הכי נמי אם נעשה כן בשוגג אבל לכתחילה אסור לפי שאין מבטלין איסור לכתחלה. אמרתי זו קשה מן הראשונה שאין אומרין אין מבטלין איסור לכתחלה אלא כשמבטל את האסור ואכלו אבל לסחוט את האסור ולהוציאו מתוך ההיתר אין זה מבטל איסור אלא מכשיר את ההיתר ומפריד ממנו האסור שאם כן בטלת כל הגעלה וליבון וטיחת הכחל. אלא דברים אלו בטלים ואסור לשמען והטורח בסתירתם ובטולם כמוציא זמנו לבטלה.
